בגידת אובמה-מאת ג'ון בולטון.

ביום שישי האחרון, ערב החנוכה וחג המולד, ברק אובמה בגד בישראל בגלוי. הנשיא היוצא סירב להטיל וטו על החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 2334- בתגובה לכאורה על מדיניות ההתנחלות הישראלית, עם כוונה ברורה להטות את תהליך השלום לטובת הפלסטינים. קבלת ההחלטה לא הייתה יפה. אך למרבה הצער, המהלך הזה היה צפוי.

סירובו של מר אובמה להשתמש בזכות הווטו של וושינגטון היה יותר מאשר מחוות פרידה חסרת חן. ותוצאותיה מציבים אתגרים גדולים על האינטרסים של ארה"ב. הנשיא הנבחר דונלד טראמפ צריך להיזכר במה שאמר השגריר דניאל פטריק מויניהאן ב 1975 בתגובה להחלטת האו"ם "הציונות היא גזענות": שאמריקה "אינה מכירה, ולא תציית, ולעולם לא תשלים עם במעשה מגונה זה."

מר אובמה טוען שהחלטה 2334 ממשיכה מדיניות דו-מפלגתית האמריקנית כלפי המזרח התיכון. היא עושה בדיוק את ההפך. הבית הלבן נטש את התפיסה השלטת כי הצדדים בפועל לסכסוך חייבים לפתור את חילוקי הדעות ביניהם. במקום זאת, הנשיא בעצם אישר את הנרטיב הפוליטי-משפטי הפלסטיני על השטח שהיה לשעבר תחת המנדט, אך לא כבר בשליטה ישראלית לאחר 1948-1949 מלחמת העצמאות.

החלטה 2334 דוחה במובן מסוים את החלטה 242, אשר אישרה, בעקבות מלחמת ששת הימים ב -1967, שלכל העמים באזור, כמובן כולל ישראל, יש את "הזכות לחיות בשלום בתוך גבולות בטוחים ומוכרים, חופשים מאיומים או ממעשים בכוח." עוד נקבע כי ישראל צריכה לסגת "משטחים שנכבשו בסכסוך האחרון" ללא הגדרת כלל השטחים שנכבשו. בדרך זו 242 גילם את "שטחים תמורת שלום" התאוריה המרכזית למדיניות של אמריקה במזרח התיכון מאז.

לעומת זאת, החלטת 2334 מסרבת "להכיר כל שינוי בקווי 1967, לרבות אלה בכל הנוגעים לירושלים, בניגוד למה שיכול להיות מסוכם על ידי הצדדים באמצעות משא ומתן." שפה זו למעשה מגדירה את גבולות ישראל, אפילו לפני התחלת שיחות השלום. דיבורים על הצורך במו"מ הישראלי-פלסטיני אינו אלא אמיתה, באותה מידה שזה נכון עבור כל העמים הנדרשים לפתרון סכסוכי גבולות טריוויאלי.

כדי שיהיה תהליך של "שטחים תמורת שלום" -על ישראל להיות הבעלים של הקרקע, כשם שהיה בהסכם קמפ דיוויד ב 1979 עם מצרים. גורמים אנטי ישראלים השתמשו בלוליינות הלשונית הזו כטקטיקה המרכזית שלהם ומאז 1967 מנסים ליצור "עובדות בשטח" במסדרונות האו"ם ולא על ידי משא ומתן בפועל עם ישראל. מר אובמה לא הגביל אותם.

הממשל של טראמפ יכול להטיל וטו במועצת הביטחון במידה ותעלנה בעתיד החלטות שמרחיבות את החלטה 2334 (למשל, לכאורה הכרה במדינה פלסטינית). מר טראמפ יכול גם להטיל וטו על המאמצים ליישם את החלטה 2334 (למשל, סנקציות על מה שהיא מכנה "הפרה בוטה על פי המשפט הבינלאומי" של ישראל). ובכל זאת, קיימות סכנות משמעותיות. גופים אחרים של האו"ם, כגון העצרת הכללית וסוכנויות מיוחדות הרבות בהם לאמריקה אין וטו, יכולים להעביר לשלב הבא את החלטה 2334.

יותר מסוכן שמדינות בודדות או האיחוד האירופי יחוקקו סנקציות משלהם על בסיס החלטה 2334 כי "כל המדינות" צריכות "להבדיל במגעיהם הרלוונטיים" בין שטח ישראל "והשטחים הכבושים מאז 1967." זהו רישיון לנדות את ישראל מהמערכת הכלכלית הבינלאומית, אשר חושף אותה ואת אזרחיה לסיכון אישי ופיננסי בל ישוער.

עם היכנסו לתפקיד על הנשיא טראמפ לפעול בדחיפות כדי לצמצם או לבטל את ההשלכות של החלטה 2334. מר אובמה הפך את המהלך לקשה יותר באופן משמעותי על ידי זה שארצות הברית הייתה שותפה להחלטה. עם זאת, ניתן לצאת מהמצב הסבוך לקראת שלום במזרח התיכון.

ראשית, טראמפ צריך לבטל את ההחלטה, ולתת ל 14 המדינות שתמכו בה הזדמנות לתקן את טעותם. מערכת היחסים עם וושינגטון תקבע בהתאם. במקרים מסוימים זה עלול להיות כרוך במחאות דיפלומטיות נמרצות. אבל על האחראים לפגיעה בישראל צריכים לשאת בתוצאות מוחשיות.

באשר באו"ם עצמו, אם החלטה זו לא תבוטל על ארה"ב לעכב את תרומתה לאו"ם בהיקף של כ -3 מיליארד $ בשנה. בינתיים, וושינגטון צריכה להמשיך ולממן סוכנויות מיוחדות כגון ארגון הבריאות העולמית והסוכנות הבינלאומית לאנרגיה האטומית, ולו רק כדי להניא אותם מלהיכנס ולדון בהשלכות החלטה 2334 אצלן.

שנית, מר טראמפ צריך לדחות באופן חד משמעי את הצהרת אובמה שהחלטה 2334 היא מוצדקת כדי להציל את "פתרון שתי מדינות". "פתרון שתי מדינות", במקרה הטוב, נמצא על החייאה במשך שנים. אחרי הפרובוקציה של מר אובמה, תוחלת החיים שלה צריכה להסתיים ב ינואר 20.ברוך שפטרנו. חזון ללא מוצא זו, על ידי המצאת מדינה דמיונית עם כדאיות כלכלית של אפס, פגעה לא רק בישראל אלא גם בפלסטינאים.

מוטב ללכת על "פתרון שלוש המדינות" החזרת עזה למצרים מסירת שטחים אלה של הגדה המערבית שישראל מוכנה לוותר לירדן. על ידי הצמדת האדמות הפלסטיניות למשקים אמתיים (לא בכאילו), לפלסטיני הממוצע (לא האליטה הפוליטית שלהם), יהיה סיכוי אמתי לעתיד טוב יותר. חלופות אחרות גם צריכות להיבדק.

מר אובמה אוהב להשתמש במילה "ציר" עבור העדיפויות שלו המשתנות ללא הרף. עכשיו תורו של מר טראמפ לסובב ב 180 מעלות את מדיניות הרת אסון של קודמו על ישראל. האתגר יהיה קשה, אבל בהחלט שווה את המאמץ עבור אמריקה והחברים שלה ברחבי העולם.

ג'ון בולטון היה שגריר ארה"ב באו"ם ונחשב ידיד ישראל.

תורגם ע"י ד"ר יאיר כהן

www.wsj.com/articles/obamas-parting-betrayal-of-israel-1482795616?mod=trending_now_1

שתפו את הכתבה:

הוסף תגובה

אתה חייב להיות מחובר בכדי לפרסם תגובה. ניתן להתחבר באמצעות חשבון פייסבוק,טוויטר או גוגל.