הדרמה שלא הכרתם: הסכנה הגדולה בגבול הגולן.ד”ר ניר בומס וד”ר מורן לבנוני.

המלחמה בסוריה הנכנסת לשנתה השישית יצרה מציאות חדשה ואולי גם שגרה חדשה באזור הגבול הסורי. פצועים סורים ממשיכים להגיע לישראל ובימים האחרונים אנו עדים לקמפיין נוסף ונוגע של אזרחי ישראל לסיוע לילדים סורים. אלא שה” שגרה החדשה ” והעדינה ברמת הגולן הולכת ונשברת, ואת תוצאות נקודת המפנה שהחלה במערכה על חלב אנו מתחילים לראות גם אצלנו, ממש מעבר לגבול.

הגורמים המתונים ברמת הגולן הסורית – גורמים שאותם למדנו להכיר בחמש השנים האחרונות – מוצאים עצמם במצב חדש המשנה את גזרת הגבול. ללא התערבות, דומה שעידן הגורמים המתונים שעדיין קיימים בגזרה עתיד להיגמר. האלטרנטיבה, קבלת שכנים חדשים בדמותן של מיליציות שיעיות וארגון החיזבאללה, מחייבת חשיבה ישראלית מהירה לפני שהמציאות בשטח תשתנה למול עיננו.

כיבוש העיר חלב – והמראות הקשים שהתלוו אליו – היה שלב חשוב במערכה שמוביל המשטר הסורי (ובגיבוי רוסי ואיראני) להחזרת שלטונו של אסד על כנו. תנופת הניצחון מנוצלת להמשך המערכה כשהשלב הבא מסתמן כמאמץ לטיפול בארגונים החמושים מדרום לדמשק ובחזית רמת הגולן בואך דרעא ועד גבול ישראל. זה מספר ימים מטווח המשטר את אזור ואדי ברדה, ממערב ומדרום לדמשק הבירה, אזור המהווה מקור המים-העיקרי של העיר דמשק וסביבתה.

 

עם כוחות האופוזיציה למשטר הסורי בדרום נמנות מספר קבוצות ובכללן ברית רופפת של כוחות מתונים מליציות מקומיות ועריקי הצבא הסורי, תחת השם הכללי של “החזית הדרומית” שנתמכה בעבר על-ידי ארה”ב באמצעות ה-MOC, מרכז המבצעים הצבאיים, הממוקם בירדן. החזית הדרומית אינה הגוף החזק ביותר וכמו קבוצות אחרות היא סבלה לאחרונה מפיצול רב, ומעשי התנקשות בבכיריה. החזית גם מצויה בתיאום מבצעי ושלל בריתות מקומיות עם מיליציות בעלות גוון איסלאמיסטי המקבלות מימון ותמיכה ממדינות סוניות שונות דוגמת סעודיה וקטאר. אך עם זאת, אנשי האופוזיציה המתונה ממשיכים לשאת את “נס המרד” שהצית את ההתקוממות הסורית ומנהלים זה ארבע שנים קרבות הישרדות מול העליונות האווירית של צבא אסד מצד אחד, ומול המיליציות ה”דאעשיות” שהתאגדו לכוח “צבא חאלד בן-וליד” ופלגים שונים הקשורים לארגון אל-קאעידה.

בשונה מההתעניינות של ישראל במתרחש בסוריה בכלל, ובחלב בפרט, המתמקדת בממדי הסבל האנושי המתרחש במדינה השכנה, הרי שההתעניינות הישראלית ברמת הגולן הסורית נובעת ממניעים אסטרטגיים וטקטיים כבדי משקל. מסדרון החרמון הסורי והכפרים השוכנים בו הוא אזור בעל חשיבות אסטרטגית עליונה לקבוצות האיראניות, חיזבאללה והשלטון הסורי. חשיבותו באה לו הן בשל מיקומו כמסדרון המחבר בין לבנון לרמת הגולן ושליטתו על כביש קוניטרה-דמשק, והן כאפשרות לייצוב חזית איראנית נוספת (ואף מועדפת) מול ישראל. שליטה באזור זה היא אינטרס איראני ברור וניתן היה לזהות בשנים האחרונות פעילות איראנית ערה, כמו גם נוכחות של קצינים איראניים בכירים ובכללם מפקד בכיר במשמרות המהפכה, עלי מהדדי, שחוסל בשנה שעברה בפעולה שיוחסה לישראל.

ישראל, שמדיניותה והקווים האדומים שהציבה נועדו לדחוק את המלחמה אל מעבר לגבול, אינה מעוניינת בהחלשתם של הגורמים המתונים יותר שעדיין נשארו בגזרה והמחויבים ליעדים דומים: הרחקתם של גורמי הממשל מחד והגורמים האיסלאמיסטיים מאידך מרמת הגולן הסורית. אלא שמה שניתן היה לעשות ובדוחק בלא סיוע לפני המערכה על חלב – מערכה שהשאירה את הדרום מחוץ למעגל המרכזי של המלחמה בסוריה – לא ניתן לעשות אחריה. לפני כשבוע נקראו נכבדי הכפרים בחרמון לפגישה אצל ראש ענף המודיעין בעיירה סעסע ושם הוצג להם אולטימטום: למסור את נשקם ולהצטרף למשטר הסוני, או להתפנות ולאפשר לכוחות אסד להשתלט על הכפרים.

לסונים החיים במסדרון החרמון הסורי יש כיום שלוש אפשרויות בלבד. האחת: להניח את נשקם ולהצטרף לפרויקט האיראני-אסדי; השנייה היא להיכנס תחת כנפיהם של הארגונים הסוניים המקצינים והולכים, ולהמשיך במאבק מול המשטר; האפשרות השלישית – שבה תומכים רבים – היא להמשיך להיאבק מול המשטר ומול הגורמים הקיצוניים המתקרבים לאזור.

אלא שלא לעולם חוסן. בעקבות הלחץ הכבד שהפעיל המשטר על הארגונים החמושים פורסם השבוע כי מקצת מהמליציות החמושות החלו למסור את נשקן למשטר הסורי בעיירה צנמין הנמצאת צפונית לדרעא. בכתבה מצולמת שבה חגג ערוץ אל-מיאדין המקורב לחיזבאללה את “רצונם של התושבים ליישוב המאבק בדרכי שלום” נמסר שכ-800 רובים וכלי נשק נמסרו לידי המשטר. זהו ארסנל קטן המעיד כי עדיין מרבית הכוחות לא נותנים אמון במשטר – אך הוא עלול לבשר את הבאות.

 

מן העבר השני הודיעו המיליציות של ואדי ברדה, קאבון, הקלמון המזרחי ואיחוד כפרי-החרמון על הקמת גוף צבאי משותף בפיקוד אחיד ששם לו למטרה “להיאבק בכל חריגה של משטר אסד מההבנות לשקט והפסקת אש שהושגו בעבר”. הקמת הפיקוד היא בשורה טובה לכוחות האופוזיציה המתונים, שסבלו עד כה מפירוד ופיצול שנוצל היטב על ידי המשטר של אסד. אולם האם יוכל גוף שכזה להתמודד עם כוחות המשטר הנתמכים במשמרות המהפכה מאיראן, במיליציות שיעיות עיראקיות ואפגניות ובחיזבאללה הלבנוני?

 

על חברי הארגונים הלוחמים להיות אופטימיים ללא תקנה או נואשים מאוד כדי להצטרף למאבק כאשר הכף נוטה באופן כל כך מובהק כנגדם. נראה כי בשלב הזה, אנשי האופוזיציה נואשים ממש ובמיוחד כאשר קריאותיהם לעזרה – כולל אלו שהופנו בגלוי לישראל – נותרו ללא מענה.

על ישראל להיות מודאגת מאוד משני טעמים עיקריים: הראשון הוא הטעם ההומניטארי, שכן אם לגבי האסון בחלב היינו יכולים להתייחס בריחוק מסוים הרי שכאן מדובר בשכנים ממש, שבמקרה החמור ביותר יגיעו ממש אל גדרות רמת הגולן הישראלית ויתבעו את המובן מאליו: מזון, מחסה, ביטחון. כאן לא נוכל לעמוד מהצד.

הטעם השני הוא הביטחוני. חיזבאללה והאיראנים לוטשים עיניים להשתלט על רצועת הגבול ברמת הגולן. נראה שהיחידים העומדים מולם הם המיליציות המתונות ו”צבא סוריה החופשי”. האם ישראל יכולה להרשות את נפילת רצועת הגבול הסורי בידי חיזבאללה?

זוהי אינה דילמה פשוטה, היות וסיוע למורדים המתונים משמעו מעורבות נוספת של ישראל במלחמה הסורית. אלא שכאן, זוהי אינה עוד רק מלחמה שבין סורים לסורים – אלא מלחמה שאותה מנצלים הגרועים שבאויבנו על מנת לטעת עוד יתד על גדרות הגבול שלנו ממש. דומה שגם כאן, אל לישראל לשבת מנגד.

 

מורן לבנוני וניר בומס הם חוקרים במרכז דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב

תגובה אחת ל “הדרמה שלא הכרתם: הסכנה הגדולה בגבול הגולן.ד”ר ניר בומס וד”ר מורן לבנוני.”

לקריאה נוחה יותר, ניתן להתמקד בדרגת תגובות ספציפית. נסו זאת בעזרת הכפתורים:

הוסף תגובה

אתה חייב להיות מחובר בכדי לפרסם תגובה. ניתן להתחבר באמצעות חשבון פייסבוק,טוויטר או גוגל.